שיכון דיירים בע"מ נ' בר אל ואח'

פסק דין

האם זכאית התובעת לתבוע את ההוצאות שנגרמו לה עקב תביעה שהוגשה נגדה ונדחתה ברובה במסגרת הליך נפרד? זו השאלה הטעונה הכרעה בפני.

עיקרי הפרשה

הנתבעים רכשו מהתובעת דירה ברח' סלמן 12 בירושלים. ביום 7.4.11 הגישו הנתבעים תביעה כספית כנגד התובעת בסכום של 168,880 ₪ בגין ליקויי בנייה אשר נטען כי קיימים בדירה וכן בגין עגמת נפש ועלות דיור חלופי (ת.א. 12367-04-11) (להלן: "ההליך הקודם"). בכתב ההגנה בהליך הקודם, טענה התובעת כי הנתבעים לא פנו אליה בטענה לקיומם של ליקויי בנייה בדירתם ובדרישה לפעול לתיקונם, וכי הנתבעים מיהרו להגיש את תביעתם עוד בטרם ניתנה לתובעת הזכות הקנויה לה בחוק לפעול לתיקון הליקויים ומנעו ממנה לפעול להקטנת נזקיה.

בית משפט השלום בתל-אביב, אשר דן בתובענה, נתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, בגדרו חויבה הנתבעת (היא התובעת בתביעה שבפני) לשלם לתובעים (הנתבעים בתביעה שבפני) סכום של 11,000 ₪, כולל מע"מ. עוד קבע בית המשפט, כי בנסיבות אלה ועל רקע הפער הגדול שבין התביעה לבין התוצאה בוודאי שאין מקום לפסוק לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי אין לחייב את התובעים בשכ"ט הנתבעת ועם זאת מצא לנכון לחייב אותם להשתתף ב-50% מהסכום ששילמה הנתבעת למומחה מטעם בית המשפט.

התובעת טוענת כי בסופו של ההליך בבית המשפט התברר כי ההר הוליד עכבר וכי התביעה הכספית בסכום של 168,850 התגלתה כעורבא פרח והסתיימה בתשלום פיצוי בסך של 9,550 ₪ המהווים פחות מ-6% מסכום התביעה המקורי. כן טוענת התובעת, כי בעקבות הגשת התביעה לבית המשפט נגרמו לתובעת נזקים בגין תשלום שכר טרחת עורך דין, ביטול זמן של מנהלי ועובדי התובעת ותשלום מחצית חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה, אשר לא נוכה במסגרת פסק הדין.

הנתבעים טוענים כי הטענות המועלות בתביעה זו נידונו בערכאה קודמת, וכי בדיון שהתקיים בהליך הקודם טענה התובעת לעניין ההוצאות, ואף בפסק דינו התייחס בית המשפט לעניין הוצאות ושכר טרחה.

דיון והכרעה

אכן, העניין בין הצדדים נידון והוכרע בפסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב מיום 14.9.11 בת.א. 112367-04-11. במסגרת פסק דין זה, הכריע בית המשפט אף בשאלת ההוצאות ובשאלת שכר הטרחה. בית המשפט התייחס במפורש לשאלת ההוצאות וקבע בפסק דינו כי:

"בנסיבות אלה, ועל רקע הפער הגדול שבין התביעה ולבן התוצאה בוודאי שאין מקום לפסוק לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. על רקע הסכום שפסקתי לתובעים שהינו ברף התובעים שכמעט אינו מתחשב בתוספת עלות לביצוע על ידי הדייר ומאחר והתיק גם מסתיים היום החלטתי שלא לחייב את התובעים בשכ"ט הנתבעת ועם זאת מצאתי לנכון לחייב אותם להשתתף ב-50% מהסכום שהנתבעת שילמה לממחה מטעם בית המשפט. סכום זה יקוזז, אפוא, מהסכום שפסקתי לתובעים." (ההדגשה שלי- ס.א.)

נוכח פסק דינו של בית המשפט בהליך הקודם בין הצדדים, אשר דן במפורש בשאלת ההוצאות ושכ"ט התובעת, הרי שהתובעת אינה רשאית לתבוע את נזקיה בגין הוצאות הדיון הקודם בהליך נפרד.

אין בעובדה שבית המשפט נתן את פסק דינו על דרך הפשרה על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, כדי לשנות ממסקנה זו. מפרוטוקול הדיון מיום 14.9.11 עולה כי הצדדים הסכימו כי בית המשפט יפסוק על-פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט וכי "בנוסף לכך, בית המשפט יכריע בשאלת ההוצאות ובשאלת שכר הטרחה". מכאן, שהצדדים היו מודעים לכך כי בית המשפט יכריע במסגרת פסק דינו בשאלת ההוצאות ואין מקום לטענה כי התובעת חשבה שתוכל לתבוע את הוצאותיה בהליך נפרד. כך גם, אין מקום לטענת התובעת כי בית המשפט דן אך ורק בשאלת הוצאות הנתבעים ולא בשאלת הוצאות התובעת, שכן בית המשפט קבע במפורש בפסק דינו כי החליט שלא לחייב את התובעים בהליך הקודם בשכ"ט הנתבעת (היא התובעת בהליך שבפני). ככל שהיתה לתובעת השגה על פסק הדין, היה עליה להעלות את טענותיה במסגרת ערעור על פסק הדין ולא במסגרת הגשת תביעה נפרדת בעניין הוצאותיה.

מששאלת ההוצאות ושכר הטרחה עמדה לדיון בפני בית המשפט בת.א. 112367-04-11 והוכרעה על ידו, כפי שמצא לנכון, אין מקום לשוב ולהידרש לה שנית במסגרת תביעה זו, ויש לדחות את התביעה מהטעם ששאלת ההוצאות נידונה והוכרעה על ידי בית המשפט אשר דן בהליך הקודם.

תוצאה אחרת תהיה בלתי ראויה ובלתי סבירה, שהרי אין זה מתקבל על הדעת שבעקבות תביעה שנדונה והוכרעה, יוכל בעל הדין לתבוע את הוצאותיו ושכר טרחתו בהליך נפרד.

לפיכך, אני דוחה את התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעים ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪.

ניתן היום, כ"ו ניסן תשע"ב, 18 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: